רפאלי ואח' נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ ואח'

פסק דין

התובע מומחה בבניית מכונות לרבות מכונות הרכבה אוטומטית.

נתבעת 1 הינה חברה המייצרת ומפתחת מוצרים למכשור רפואי מתקדם, נתבע 2 הינו בעל מניות בנתבעת 1 ומשמש בתור מנכ"ל החברה.

בכתב התביעה טוען התובע כי: בין הצדדים התנהלו יחסים עסקיים במשך שנים רבות במסגרתם ביצע התובע עבור הנתבעת פרייקטים שונים של תכנון וייצור מכונות עפ"י הזמנת הנתבע 2 . ההתקשרויות בין הצדדים היו בעל-פה, גם כך לגבי הפרויקט נשוא התביעה.

ביום 30/7/2010 הזמין הנתבע 2 מהתובע את שירותיו לתכנון ובניית מכונה להרכבת מנעולים לסטים של אינפוזיה, וסוכם בע"פ כי בגין פרויקט זה יקבל התובע סך של 270,000 ₪ (חישוב לפי שעות עבודה צפויות על בסיס 200 ₪ לשעה).

לפי ההערכות המוקדמות, הצפי, לטענת התובע, היה כי המכונה תהיה מוכנה בתוך 5 חודשים. בפועל, המכונה סופקה אף מוקדם יותר ממועד זה, וכבר נמסרה בחודש 12/2010. לטענתו, פעמיים ביקש ממנו הנתבע 2 להכניס למכונה פונקציות נוספות שלא נכללו במסגרת ההסכם, והוא ביצע אותן ללא חיוב נוסף.

לטענת התובע, הוא הלך לקראת הנתבעים והעניק להם הנחה משמעותית בחודשיים האחרונים לפרויקט וחייב אותם רק ב-60% מערך השעות.

עוד נטען כי עלותה הכוללת של המכונה (תכנון וחלקים) הסתכמה בכ-300,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה העביר הנתבע 2 ישירות לספקים כ-100,000 ₪. עד ליום 1/1/2011 הנפיק התובע 5 חשבוניות בגין העבודה, בסכום מצטבר של 202,942 ₪.

לאחר השלמת הפרויקט, טען נתבע 2 כי התובע חייב אותו בסכומים גבוהים מדי עבור שעות העבודה ובחר שלא לשלם 54,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל ומכאן התביעה, שסכומה כגובה תקרת הסמכות הכספית של בית המשפט לתביעות קטנות.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ןתביעה שכנגד ובהם נטען כי:

עובר להסכם מיום 30/7/2010 נפגש הנתבע 2 עם התובע בעניין האפשרות לבנות את המכונה, בסיום הפגישה סוכם כי לצורך בדיקת "היתכנות בדיקת אספקת המכונה יהיה על הנתבעת 1 לאפיין את פעולת המכונה לפרטי פרטים".

בהמשך הכינה הנתבעת 1 טיוטת איפיון כאמור לעיל, הכוללת מועד האספקה, מחיר כלל עלויות המכונה מעבר למחיר הציוד הכללי שישולם ישירות מכיסה של הנתבעת 1 ומועד התשלום. הנתבעת שלחה את הטיוטה לתובע, והיא הייתה לשביעות רצונו. אולם, גם לאחר שניסתה הנתבעת 1 לעזור לתובע והעלתה את ההסכמות על הכתב בעצמה (בהעדר שירותי משרד אצל התובע שעובד לבד), בחר התובע לנהל את סיכומיו בע"פ.

בסיכום בע"פ בין הצדדים, סוכם כי מועד האספקה יהיה עד יום 30/10/10 וזאת בהתחשב בעובדה כי הנתבעת 1 מחויבת בזמני אספה קבועים מראש למוצריה המופצים בעולם), מחיר המכונה הכללי הוערך ע"י התובע בסך של 200,000 ₪ לפי הפירוט הבא: עלות חלקי מכונה עיקריים שעל התובע להזמין ישירות מספקים – 80,000 ₪; תקציב ציוד כללי לרכישת חלקים כלליים כמו ברגים וכו' – 20,000 ₪ (כאשר היתרה של סכום זה תוחזר לנתבעת 1); והיתרה בסך 100,000 ₪ תהווה שכרו של התובע.

עוד סוכם כי תקציב הציוד הכללי יינתן לתובע עם תחילת העבודות, ואילו יתרת המחיר תשולם עם גמר העבודה.

בניגוד למוסכם, החל התובע לשלוח את החשבוניות המפורטות בכתב התביעה. הנתבעת שילמה לתובע עד ליום 30/9/2010 שתי חשבוניות (40,600 ₪ + 57,536 ₪).

לתדהמתה, התובע לא הסתפק בסכומים אלה, ושלח אליה ביום 10/11/2010 חשבונית נוספת ע"ס 46,806 ₪. הנתבעת שחששה שהתובע יעכב את מסירת המכונה, שילמה תחת מחאה 40,000 ₪.

בגמר הפוייקט ביקשה הנתבעת לקבל את פירוט ההוצאות כנגד תקציב הציוד הכללי, התובע המציא חבילת חשבוניות ע"ס 29,000 ₪. לטענת הנתבעת, חלק מההוצאות לא היו קשורות בפרויקט, כמו תשלום 1,200 ₪ בגין תיקון מקדחה. הנתבעת טוענת כי על אף שקיבלה חשבוניות בסך כולל של 29,000 ₪, בפועל היא שילמה לתובע מעבר לסכום זה. לטענתה, התובע קיבל בגין סעיף זה 36,150 ₪, אשר מורכבים ממקדמה ע"ס 20,000 ₪ ועוד 16,150 ₪ ששולמו בגין ציוד במסגרת חשבונית 1594 (חשבונית 1594 הינה ע"ס 46,806 ₪ , כאמור לעיל הנתבעת שילמה מתוך חשבונית זו רק סך של 40,000 ₪ ו התשלום מורכב מתשלום עבור ציוד בסך 16,150 ₪ והיתרה בגין העבודה).

לסיכום סעיף זה:- לטענת הנתבעת 1 , קיבל התובע ממנה תשלום יתר בסך 8,350 ₪ בגין הציוד (שולם בפועל 36,150 ₪ בניכוי 29,000 ₪ סך כל החשבוניות שהמציא התובע = 7,150 ₪ ובתוספת 1,200 ₪ בגין תיקון המקדחה שלטענתה אינה חייבת בו = 8,350 ₪).

ביום 21/11/11, לאחר שחלף מועד האספקה, פנה הנתבע 2 וביקש מהתובע שימסור את המכונה במצבה הנוכחי על מנת שיהיה אפשר להתחיל לעבוד ותוך כדי יהיה עליו להשלים את ביצוע העבודה. התובע מסר את המכונה בחודש 12/2010 וכבר למחרת התגלתה תקלה, התובע התכחש לאחריותו בגין התקלה והנתבעת נאלצה לפנות בשמו של התובע למהנדס שכתב את התוכנה.

לאחר תיקון התקלה, הודיע התובע מפורשות כי אין בכוונתו להמשיך ולהשלים את בניית המכונה בטענה של "מחסום טכנולוגי" המונע ממנה לעבוד באופן אוטומטי. הנתבעת 1 נאלצה לפנות למהנדסים שלה שינסו לפתור את הבעיה, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר, ומשלא נמצא פיתרון נאלצה הנתבעת להציב עובד קבוע ליד המכונה של מנת שיפנה חלקים שנתקעו בה והחזירה לעבודה כל מספר דקות.